החלטה בתיק רע"א 1031/04

1.        בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) מיום 15.1.04, במסגרתה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

2.        בשנת 1999 הגיש המבקש ערעור על החלטת המנהל לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. במסגרת ההליך האמור עתר המבקש למתן רשות כי אביו יטען במקומו,  אולם ביום 5.1.00 החליט בית משפט קמא כי על המבקש להופיע לדיונים וכי אביו יהיה רשאי לסייע לו. אף על פי כן, לדיון שהתקיים ביום 13.4.03 הופיע אביו של המבקש בלבד, ואילו המבקש עצמו נעדר ממנו. במאמר מוסגר יוער, כי הדיון הנזכר התקיים למעלה משלוש שנים מיום הגשתו של הערעור. בעקבות אי התייצבותו של המבקש מחק בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיב, את ערעורו של המבקש (להלן - פסק הדין). ביום 27.4.03 הגיש אביו של המבקש בשמו של המבקש בקשה לביטול פסק הדין (להלן - בקשת הביטול הראשונה). בקשת הביטול הראשונה נדחתה ביום 20.8.03, בין היתר מן הטעם שהאב לא היה מוסמך להגישה בשמו של המבקש. ביום 10.9.03 הוגשה בקשה נוספת לביטולו של פסק הדין (להלן - בקשת הביטול השנייה), הפעם מטעם המבקש עצמו. ביום 15.1.04 דחתה הערכאה דלמטה אף את בקשת הביטול השנייה, וזאת בשל האיחור בהגשתה. הבקשה דנא מופנית כנגד החלטה אחרונה זו.

3.        המבקש נקט מהלך של בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. מניחים אנו, מבלי שנביע דעה, כי בנסיבות העניין זה היה אכן המהלך הראוי. בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לביטול החלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד הינו שלושים ימים מיום המצאתה של ההחלטה. התקנה האמורה חלה על ערעורו של המבקש מכוח תקנה 10 לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין הערעור), תשל"ו-1976. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי אם אכן לא היה אביו מוסמך לייצגו, כפי שקבע בית משפט קמא, הרי שאף לא ניתן היה להמציא לו את פסק הדין באמצעות אביו. בטענה זו אין ממש. קביעת הערכאה דלמטה כי אביו של המבקש לא היה מוסמך לייצגו במסגרת הליכי הערעור שהגיש, אינה משליכה על האופנים הקבועים בדין לביצוע המצאה של פסק הדין לידיו של המבקש. יוצא אם כן, כי בקשת הביטול השנייה הוגשה כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין בלא שנתבקשה הארכת מועד ומבלי שניתן הסבר כלשהו לאיחור הנזכר. העניין שלפניי אף לא נופל בגדר אותם מקרים נדירים ויוצאי דופן, בהם יאריך בית המשפט את המועד הנזכר מיוזמתו, אף מבלי שנתבקש לעשות כן (השוו ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן (טרם פורסם)). די בטעם האמור כדי לדחות את הבקשה.

4.        אי לכך, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ח בניסן תשס"ד (19.4.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: